חג הסוכות: קוסמוס והיסטוריה

שתי תפיסות זמן

מרצ'ה אליאדה, מגדולי חוקרי הדתות של המאה הקודמת, עימת בין שתי גישות שונות ביחס לתפיסת הזמן: התפיסה הקוסמולוגית והתפיסה ההיסטורית.

על פי התפיסה הקוסמולוגית, הזמן מעגלי: מה שהיה הוא שיהיה. תנועת הזמן היא לאחור, חזרה להוויה הבראשיתית של העולם. תפיסה זו נעוצה בין היתר בהתבוננות בעולם הטבע: הטבע חוזר על עצמו כל שנה – באביב עולם הצומח מלבלב, במהלך השנה הצמחייה נעלמת ובאביב הבא הכול צומח שוב, מחדש. כנגד תפיסה זו, הרווחת בעולם הפאגני, מעמיד אליאדה את התפיסה ההיסטורית שאותה הנחילה

הסוכה, ההלכה והמיתוס בחצר הישיבה


על ספרו של יעקב נגן, מים, בריאה והתגלות- חג הסוכות במחשבת ההלכה.הוצאת גילוי, ישיבת עותניאל, תשס"ח
ביטי רואי
ספרו של יעקב נגן הוא חידוש מרענן במחקר ההלכה של חז"ל ויש לראות בו פריצת דרך של ממש לאופן הלימוד הישיבתי המוכר עד עתה. החידוש נעוץ בחשיפת "מיתוסים" העומדים בלב ליבן של המחלוקות ההלכתיות. המונח מיתוס, עליו נשפכו בשנים האחרונות קילוחי דיו רבים (ראו המחלוקת , לפני שנים אחדות בעניין זה בין שלום רוזנברג לבין יהודה ליבס, וכן את הספר: " המיתוס ביהדות" שיצא בהוצאת אוניברסיטת באר שבע למעלה מעשור