סיפורי שבת

הסופר פול אוסטר היה נוהג לומר "מי שמספר סיפורים, קורים לו סיפורים". המספר סיפורים מתבונן אחרת על החיים. הוא מבין שהחיים עצמם הם סיפור אחד גדול והוא לומד איך לקרוא אותו. היחס לחיים כסיפור והחיפוש של מקומך בתוך הסיפור הופך אותך לפתוח יותר לאתגרים שמציגים לך החיים, ולמוכן יותר לשחק את תפקידך בתוכם.

אני מאוד נהנה מסיפורים, אבל החשיבות הגדולה של סיפורים עבורי היא יכולתם לכוון אותי. לסיפורים יש הכוח להוליד סיפורים חדשים. פעמים רבות אני נקלע לסיטואציה שבה עלי להחליט איך לפעול. הכרת הדמיון שבין המציאות שבה אני שרוי לבין סיפור שפעם הלהיב אותי, מלמדת אותי איך להתנהג, ועוזרת לי לבחור נכון גם כאשר זו הדרך הקשה. מה זה סיפור טוב? סיפור שעוזר לי להיות טוב. הייתי רוצה לספר שני סיפורי שבת טובים.

 

השבת של רבי חיים

בליל שבת אחד סיפרתי לתלמידיי סיפור שרב שלמה קרליבך היה מספר, "השבת של רבי חיים". סוחר בקר סיים את עסקיו, וכאשר הוא עמד לחזור הביתה הוא שם לב לאדם המסתובב בשוק ומבקש נדבות. לאדם היו פנים מאירות והוא הקרין אהבה לכל עבר. הסוחר הרגיש שמעולם הוא לא ראה אדם שנראה כל כך קדוש. "מי האיש הזה?" הוא שאל את האנשים בשוק. "זה רבי חיים, הרב שלנו. חבל שאתה לא פוגש אותו בשבת. כל החיים שלו מסתובבים סביב השבת. בימי החול הוא כותב עליה, בשבת הוא חי אותה. כאשר הוא שומע שיש אנשים כלואים בבית הסוהר שלא יכולים לחזור הביתה לשבת, הוא אוסף כסף כדי לשחרר אותם, ובזה הוא עוסק עכשיו."

הסוחר ניגש לרבי חיים. "כמה כסף אתה צריך?"

"אלף חמש מאות רובל".

"כמה יש לך עכשיו?"

"רובל וחצי".

 "אם אתן לך את הכסף, תברך אותי?"

"בכל ברכה שתבקש."

הסכום החסר לרבי חיים היה כל הכסף שהיה לסוחר. מאידך, חשב הסוחר לעצמו, האדם הזה זוכה לחיות במדרגה שאני רק יכול לחלום להגיע אליה.

הסוחר החליט ונתן לרבי חיים את הכסף. "ואני רוצה שהשבת שלי תהיה כמו השבת שלך."

עיניו של רבי חיים נפתחו - "אתה לא יודע מה אתה מבקש". אבל סוחר הוא סוחר - "עסק זה עסק, נתתי לך את הכסף, תקיים את הצד שלך בעסקה".

המשך הסיפור מתאר באריכות את חווית השבת שאליה הגיע הסוחר, על כל רגע של השבת שהתמלא עבורו במשמעות, על הגילוי בשבת של ההרמוניה בתוך הסתירות של היקום, על חווית האחווה שנפתחה בתוכו עם כל אדם, עם כל החיים, על קירבת אלוהים.

בתום הסיפור אמרתי "הלוואי שלי תהיה שבת כמו זאת של רבי חיים". חשבתי שבזה הסתיים העניין, אבל לא כך היה.

 

הערב שבת של יעקב

ביום חמישי שלאחר כך מתקשר אליי אדם שאני מכיר ומספר לי שהוא נמצא בקפריסין. בו בלילה יש לו טיסה חזרה לישראל אבל אין לו כסף לשלם את חובו לבית המלון. בית המלון מחזיק כפיקדון את דרכונו ובלי מלוא הסכום, הוא לא יוחזר. אם תוך שלוש שעות לא יהיה לו הכסף הוא יפספס את הטיסה חזרה לישראל. האדם מבקש שאני אגיע לסניף בנק הדואר הקרוב כמה שיותר מהר כדי להעביר לו את הכסף.

לומר את האמת, היה קשה לעורר בתוכי רגשות אמפתיה, הרי זה די באשמתו שהוא נקלע למצוקה הזאת. מעבר לכך היה נראה בלתי אפשרי לעזור לו - אשתי בירושלים ואני לבד עם כל הילדים, ומעבר לכך אין לי בכסף מזומן את הסכום הגדול שהוא זקוק לו. אני מתחיל להסביר לו שאני לא יכול לעזור לו, אבל תוך כדי אני נזכר בסיפור על רבי חיים, איך הוא היה אוסף כסף כדי לשחרר אנשים הביתה לשבת. יש פתגם, "תיזהר במה שאתה מבקש, אתה עלול לקבל אותו" והנה נפלה בגורלי הזדמנות להתנהג כמו רבי חיים ולעזור יהודי להשתחרר הביתה לשבת. בו ברגע אני מחליט שאני חייב לעזור לו. אני מבקש משכנה לשמור על הילדים. אני מתקשר לחבר לבקש עזרה ומתברר שיש לו מלוא הסכום שאני זקוק לו. אני נוסע לעומר, המקום הקרוב ביותר לעתניאל שיש בו בנק דואר.

אני מגיע כבר לחוץ בזמן, אבל מתברר שיש תור ארוך של בדואיות העומדות לעשות את עסקיהן. סוף סוף מגיע תורי ואני ממלא את כל הטפסים. הפקידה לוקחת את הכסף ודורשת: "תעודת זהות בבקשה". אני פותח את הארנק שלי ואז אני זוכר - הבוקר נתתי את תעודת הזהות לאשתי שהייתה צריכה לסדר משהו. אני מתנצל שאין לי תעודת זהות ומבקש בכל זאת לשלוח את הכסף. תשובתה חד משמעית - "בלי תעודת זהות, לא שולחים כסף".

נשאר פחות משעה עד שהכסף צריך להגיע. פתאום יש לי הברקה. כאשר הגעתי לבנק הדואר היה בחור מעתניאל שאני מכיר. אני אתן לו את הכסף והוא ישלח אותו. אני יוצא לרחובות עומר בתקווה למצוא אותו. אני מסתובב בין הרחובות במרכז המסחרי, צועק את שמו אבל אין מענה. נשארו רק דקות ספורות עד שכבר יהיה מאוחר מדי. אני מרגיש שלא יכול להיות שזה סוף הסיפור ולכן אני אוסף אומץ וחוזר לפקידה על מנת להתחנן בפניה. אני נכנס לבנק הדואר וכאשר אני רואה את פניה החמוצות של הפקידה אני מתחיל לאבד תקווה. ואז קורה הנס. יש איש שעובד בחדר אחורי בבנק הדואר והוא צועק לי "אהלן", הוא קורא לי באיזהו שם שלא הצלחתי לקלוט. אין לי מושג מי האיש הזה, ובודאי אני לא מי שהוא חושב שאני. אבל הפקידה אומרת לו: אתה מכיר אותו? אם כן זה בסדר. הכסף נשלח והמכר שלי חזר ארצה לשבת. אמנם בשבת הקרובה לא זכיתי להגיע לחוויה מיוחדת, אבל לפחות זכיתי לחוות את הערב שבת של רבי חיים.

 

שבת בדשא במוסקווה

בקיץ בו לימדתי בישיבה במוסקווה, פגשתי את אלכסנדר, בחור שהגיע במיוחד מאוקראינה כדי לראות מה זה יהדות. על אף שהוא עבר דרך ארוכה הוא יכול היה לשהות בישיבה רק שבת אחת. ישבתי איתו על הדשא הגדול לפני בית המדרש, ודיברנו על מה זה להיות יהודי. תוך כדי השיחה אני רואה שכל הזמן הוא תולש עשבים. אני חש דילמה. מצד אחד תלישת עשבים אסורה בשבת וקשה לי לראות יהודי מחלל שבת, במיוחד כאשר אנחנו מדברים על יהדות, על אלוהים ועל קדושה. מצד שני, הרגשתי שלדבר על הפרטים הקטנים של ההלכה לפני שנותנים איזה רקע, היה דוחה אותו יותר ממה שהיה מקרב. נזכרתי בסיפור ואז ידעתי מה לעשות.

הרב אריה לוין מספר שפעם הוא הלך בדרך עם הרב אברהם יצחק קוק. תוך כדי הליכה, הרב לוין תלש עלה מעץ. הרב קוק הסתכל עליו מתוך זעזוע. "מה קרה?" שאל הרב לוין. "כל חיי אני מנסה לא להרוג שום דבר חי בלי צורך, אף פעם" ענה הרב קוק. סיפרתי את הסיפור לאלכסנדר וראיתי שהוא מאוד התרגש, ומיד הפסיק לתלוש את העשבים. המשכנו לדבר ובצאת השבת הוא עזב את הישיבה.

אבל גם כאן, זה לא סוף הסיפור.

שנה אחר כך, עליתי לישראל מארצות הברית. המונית לקחה אותי ישירות לישיבת הר עציון בה רציתי ללמוד. הגעתי בזמן ארוחת צהריים. נכנסתי לחדר אוכל, ומהקצה השני של החדר עומד אדם, בא אלי ומחבק אותי. אחרי קצת זמן אני קולט, שזה אלכסנדר שפגשתי במוסקווה. אלכסנדר סיפר לי שזמן מה אחרי אותה השבת הוא חזר לישיבה והחליט לעלות לישראל. המצחיק בסיפור, שלא היה לי מה להצטער על תלישת העשבים. אלכסנדר אכן התעניין ביהדות אבל הוא לא היה יהודי. מתוך ההכרה עם היהדות הוא בחר להתגייר ולשם כך עלה לישראל. כמה חודשים לאחר מכן זכיתי להיות אחד משלושת אנשי בית הדין כאשר אלכסנדר טבל ונכנס ליהדות.

 

Bookmark and Share

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן