'יום שכולו שבת': לחיות את הכאן ועכשיו


בברכת המזון של שבת מופיע "הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". מהו אותו 'יום שכולו שבת' שאנו משתוקקים לו? האם מדובר במציאות עתידית שבה השבת אינה חלה רק ביום אחד בשבוע אלא בכל יום מימות השבוע? אם כן, הבקשה היא אפוא רק 'כמותית' – להרחיב את החוויה ליותר מיום אחד. אך לא נראה שזהו העניין, אלא שלאמיתו של דבר אני יודע שמהותה של השבת נסתרת ממני, ומשאלת לבי היא למצוא את הדרך להגיע אליה ולחוות אותה באמת.
בראש ובראשונה, יום שכולו שבת הוא יום שהוא רק שבת, ולא יום אחר. האדם נמצא

שבת בדהרמסלה

דהרמסלה, הודו.

מעל מאה ישראלים התאספו לתפילת קבלת שבת ב"בית היהודי". בצד עמדה אישה שנראתה ממזרח אסיה, והתבוננה בתפילה. כיוון שנראתה לי בודדה הזמנתי אותה לתפילה, והיא עשתה כן בשמחה.

בתום התפילה עלינו לגג הבניין לסעודת שבת. בזמן בו נוהגים ההורים לברך את ילדיהם לאחר הקידוש, התבוננתי על המשתתפים ומתוך געגועים לחמשת ילדיי שבארץ הבחנתי כי אין בסעודה אפילו ילד אחד. לפתע עלתה אל הסעודה אותה האישה שהצטרפה לתפילה ועמה שני ילדים. השלושה הצטרפו לסעודה והתיישבו בין שאר המשתתפים. ניגשתי אליה וסיפרתי לה

סיפורי שבת

הסופר פול אוסטר היה נוהג לומר "מי שמספר סיפורים, קורים לו סיפורים". המספר סיפורים מתבונן אחרת על החיים. הוא מבין שהחיים עצמם הם סיפור אחד גדול והוא לומד איך לקרוא אותו. היחס לחיים כסיפור והחיפוש של מקומך בתוך הסיפור הופך אותך לפתוח יותר לאתגרים שמציגים לך החיים, ולמוכן יותר לשחק את תפקידך בתוכם.

אני מאוד נהנה מסיפורים, אבל החשיבות הגדולה של סיפורים עבורי היא יכולתם