יצר הרוחניות

לֹא אֲרַחֵף בֶּחָלָל

 

מְשֻׁלַּחַת רֶסֶן

פֶּן יִבְלַע עָנָן

אֶת הַפַּס הַדַּקִּיק שֶׁבְּלִבִּי

שֶׁמַּפְרִיד בֵּין טוֹב לְרָע

אֵין לִי קִיּוּם

בְּלִי הַבְּרָקִים וְהַקּוֹלוֹת

שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּסִינַי. (זלדה)

 

חזרה אל הרוחניות

 

הצדדים הרוחניים של היהדות זוכים בימינו לעדנה מחודשת. קבלה, חסידות ומיסטיקה הפכו מתחומי עיסוק של בודדים לנחלת הכלל. הפופולריות שלהן חוצה מגזרים – גברים ונשים, דתיים וחילונים ואפילו כוכבות רוק לא-יהודיות. מדובר בחלק משינוי רחב יותר שהתרבות

'וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ'

וַיֹּאמַר (משה) הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ. וַיֹּאמֶר (אלוהים) לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי. וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר. וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי. וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ. (שמות לג יח–כג)
גיבור הספר הדרור, רומן מדע בדיוני מאת מרי ראסל, הוא אמיליו סנדוז, כומר ישועי היוצא עם חבריו לכוכב הלכת ראחאט כדי להיפגש

שאלות על אלוהים

 

הביטוי 'חוזר בשאלה', והביטוי ההפוך לו, 'חוזר בתשובה', מעמידים את ההבדל בין האדם המאמין לאדם שאינו מאמין כהבדל בין איש השאלות לאיש התשובות. המילה 'תשובה' בביטוי 'חוזר בתשובה' מתפרשת לא על פי הוראתה המקורית, 'שוב' (return), אלא על פי הוראתה המאוחרת יותר, 'תירוץ' (answer). בעל תשובה, אם כן, אינו עוד אדם ששב לאלוהיו אלא אדם המתיימר לדעת את התשובות לשאלות על אודות היקום. אך על פי הזוהר הקדוש (בראשית א ע"ב) האמונה באלוהים לעולם כרוכה בשאלות שאין להן פתרון, ועל כך מורה השם 'אלוהים' עצמו. המילה

מי הוא האלוהים – אבינו שבשמים או האין סוף?

הדלאי-לאמה ותפילת הגשם

 

דתות המערב מבוססות בעיקר על דואליזם, כלומר על הפרדה ברורה בין אלוהים לבין העולם. הבורא והבריאה מתקיימים כל אחד בפני עצמו, והקיום העצמי הנפרד של כל אחד מהם מאפשר דו-שיח. אלוהים בורא את העולם, מכוון אותו ופועל בתוכו, ואילו האדם מצדו מדבר אל האלוהים ומתפלל אליו, מתבונן בדרכיו ומנסה ללמוד ממנו ולהקשיב לקולו. אפשר לנהל עם אלוהים מערכת יחסים של ממש, עם רגשי אהבה, יראה וכעס. על פי השקפה זו אלוהים נתפס במושגים אנושיים, כמו אב, אהוב, אח.

התפילין שנשכחו

לעילוי נשמת הרב דן מרצבך זצ"ל
יום ראשון בבוקר. אני קם מוקדם כדי לנסוע לנתיבות להתפלל ותיקן בבית מדרשו של הרב יורם אברג'ל.
אחרי התפילה אנשים רבים עומדים בתור כדי לקבל את ברכת הרב. פתאום הרב מודיע "אם יש מישהו שעוד לא הניח תפילין, אני מבקש שלא יעבור כאן". איש אחד, המחזיק בידיו שתי תינוקות ושכמעט הגיע תורו עוזב בשקט את התור.
אני מתבונן על ההנהגה של הרב. האם נכון לדחות ככה אדם שרוצה להתקרב אליך? אחרי חצי שעה אני מקבל תשובה חד משמעית לתהייה שלי. האיש חוזר, יחד עם התינוקות, וניגש לסוף התור. מיד