תפילה אישית

 

הרב יהודה עמיטל זצ"ל, ראש ישיבת הר עציון, נהג לספר על מקרה שאירע בעת ביקור של כמרים בישיבתו. הכמרים הגיעו בזמן תפילת מנחה והתפעלו מהמראה של מאות בחורים עומדים בשקט ומתפללים לאלוהים. בסוף התפילה, ניגשו האורחים לרב עמיטל וביקשו ממנו עצה כיצד לפתור את בעיית המחשבות הזרות הבאות לאדם בעת שהוא מתפלל, אותן מחשבות על כל נושא שבעולם המסיטות את תודעתו של האדם מתפילתו. הרב עמיטל ענה להם בסיפור:

שני ניסים והמונדיאל בדהרמסלה

 

בוקר אחד, הסתובבתי בשוק בדהרמסלה לעשות נפשות לשיעור שתכננתי להעביר באותו הערב. בתוך כך, פגשתי בחור ישראלי - שי - והסברתי לו על מה יהיה השיעור.

"נשמע מעניין, אבל אני לא יכול להגיע" הוא אמר לי.

"למה לא?" שאלתי.

"אחי, הערב המונדיאל."

על אף שעד היום אני לא מצליח להבין מי נגד מי בכדורגל, אני יודע שאצל ישראליים המונדיאל זה כמו משחקי הגמר (World Series) בבייסבול שעליו גדלתי (חוששני שיש כמה קוראים שיגידו "להבדיל"). לכן הופתעתי כאשר למרות

היום שהסתבכתי עם השם הגדול


בוקר אחד ניגש אלי אדם וסיפר לי שבלילה הקודם הוא חלם עלי. בחלומו אמרתי לו ש"הסתבכתי עם השם הגדול", ואז הלכתי וקרעתי את הדף הראשון במחברת. התייחסתי לדבריו ברצינות רבה משתי סיבות: קודם כל, האיש הזה כלל לא הכיר אותי באופן אישי ובכל זאת פנה אלי, ויותר מזה - בלילה בו חלם את חלומו אכן העברתי בביתי שני שיעורים שעסקו בשמותיו של הקב"ה וזו עובדה שלא הייתה ידועה לו. כשחזרתי הביתה התקשרתי לקולט, אישה מבוגרת יוצאת טוניס שניחנה בהבנה מעמיקה בענייני הנפש. קולט ספרה לי שיש לה מסורה ש"השם הגדול" הוא "שדי" והוא

עקדת אבי

"טוב לומר פרשת העקידה"

(שולחן ערוך, או"ח א', דין השכמת הבוקר, סעיף ה')

 

"ולבחינת זמר של אמונה העליונה הזאת אין מי שיזכה כי אם צדיק הדור שהוא בחינת משה, שהוא במדריגות אמונה זו, שהוא בחינת שתיקה, בחינת: שתוק, כך עלה במחשבה"

(ליקוטי מוהר"ן סד)

 

רבי נחמן מברסלב, שהנחה את תלמידיו כיצד להתמודד עם בעיות באמונה, כותב כי על כמה מהשאלות האמוניות הקשות - ובראשן השאלה מדוע יש רוע בעולם - לא ניתן לענות. אולם, ההכרה בהעדר התשובה אינה אי-התמודדות: השקט שבשתיקה משמעו היכולת להמשיך ולהאמין

הציצית והזונה

מסופר בתלמוד על אדם אחד ששמע על זונה מפורסמת בעיר רחוקה מעבר לים. יצרו גבר עליו, והוא נסע להיפגש אתה. המשך הסיפור צפוי: אותו אדם נסוג ברגע האחרון מן החטא בזכות הקפדתו על מצוות ציצית. אך בזאת לא מסתיים הסיפור. סוף הסיפור מפתיע, והוא מלמד אותנו על היחס ליצר וליצריות. הנה הדברים:

מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית,

שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת

אלוהי הרב קוק

בשנת 1854 ניסה הממשל האמריקני לשכנע את צ'יף סיאטל, מנהיג השבט האינדיאני דאוומיש, למכור לו את אדמת השבט. סיאטל הגיב להצעה בנאום שנשא בחודש מרס של אותה שנה. תוכנו המדויק של אותו נאום אינו ידוע, בין השאר משום שהוא נישא בשפת הלושוטסייד (Lushootseed), שפה שלא הייתה מוכרת ללבנים. על פי אחת המסורות נימק הצ'יף את הסתייגותו מן העסקה בטענה ש"הארץ אינה שייכת לבני האדם, בני האדם שייכים לה''. בעיני הצ'יף הארץ כולה קדושה. האדמה היא האם, רוחות השמים מעניקות לנו את רוח החיים, ובמותנו אנו משיבים להן את רוחנו