עיין ערך התמדה

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט יח) – זה כלל גדול בתורה, אומר רבי עקיבא (ספרא קדושים ב, ד). פחות מוכרת היא דעתו של רבי שמעון בן פזי (המדרש מובא בהקדמה לעין יעקב), הגורס שיסוד התורה הוא הפסוק מפרשת פנחס העוסק בקרבן התמיד, "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם" (במדבר כח ד).

כל אדם הוא מלאך

פרשת וישב מגוללת את סיפור יוסף ואחיו. יעקב שולח את יוסף לראות את שלום אחיו, משימה שתשנה את חייו מן הקצה אל הקצה. יוסף מתקשה למצוא את אחיו, אולם בדרך הוא פוגש בדמות אלמונית שמסייעת לו להתחקות על עקבותיהם:
וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ. וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם

אנכי לא מסתדר עם עצמי

לילה אחד במהלך המסע לחרן, חולם יעקב אבינו על סולם שראשו מגיע השמיימה ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. החלום מביא את יעקב להארה: "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" (בראשית כח טז), ועבורנו, בניו הממשיכים לחפש את הדרכים להתעורר, יכול העיון בפסוקים ללמד על שיטות בעבודה רוחנית. ספרו של הרב לורנץ קושנר מציג בצורה מרשימה את העוצמה שיש באופן שבו מפרשים שונים לפסוק זה מייצגים דרכים שונות בעבודה רוחנית. בפרק זה אני מבקש ללכת

'שמע ישראל' באשראם של האֵם


נקודת המפנה שהחזירה את הנזיר ההודי דוד זלר, לימים הרב דוד זלר, אל חיקה של היהדות התרחשה כאשר התכונן לפגישה עם האֵם, ראש האשראם של שרי אורובינדו:

במהלך המדיטציה, קודם שפגשתי את האם, התחלתי לומר מנטרה שנלמדה באשראם. לפתע חשתי זרם כמעט חשמלי. הבזק של אור לבן הופיע, וראיתי ושמעתי את המנטרה היהודית הבסיסית של הכרה באחדות ה', 'שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד'. החיזיון לווה בתובנות וגילויים ברבדים רבים של עומק ושל משמעות – לא שכלית, אלא חווייתית, ולא בראש, כי אם בלב. חוויתי את המילים 'שמע ישראל'

התפילין שבראש – בין מידע למודעות

 

עידן האינטרנט מתאפיין בנגישות לאין-סוף מידע. אך כדי לעבור שינוי בחיים, לא די בהוספת ידע: נדרש שינוי תודעתי. דרך התודעה מתבונן האדם במציאות וחווה אותה. שינוי תודעתי נעשה מתוך עיצוב מחדש של היסודות המכוננים שדרכם תופס האדם את המציאות. ידע הוא אכן אחד האמצעים שדרכם אפשר לעצב את היסודות הללו, אולם נדרשת גם הפנמה עמוקה של הידע. זו המשמעות המקורית של המילה 'ידע': לא רק קליטת אינפורמציה, אלא גם חיבור אליה. ספר התניא מדייק בבחירת התורה במילה 'ידע' בתיאור יחסי אישות: "והדעת הוא מלשון 'וְהָאָדָם

תפילה ליום הזה


בתלמוד מסופר על מספר אנשים אשר כל אחד מהם חיבר תפילה אישית אותה התפלל מידי יום בסיומה של תפילת העמידה (תלמוד בבלי, ברכות יז ע"א). אחת התפילות הללו שחוברה ע"י מר בריה דרבינא ופותחת במילים 'אלהי נצור לשוני מרע..' נקבעה לדורות כחלק מתפילת העמידה.

ההנהגה המתוארת בתלמוד מלמדת כי כל אחד מאיתנו יכול לחבר תפילה אישית שתכלול את חזונו ביחס לעצמו, לסביבתו ולעולם וכן את הדברים החשובים ביותר עליהם הוא באמת רוצה לבקש להתחנן לפני ריבונו של העולם. את התורות שעל פיהן אני שואף לחיות הפכתי לתפילה. עלי להודות