זוהר: אהבת אחים

 

"הריני מקבל עלי מצות עשה של: ואהבת לרעך כמוך, והריני אוהב את כל אחד מבני ישראל כנפשי ומאודי. והריני מזמן את פי להתפלל לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה."
(מן התפילה, לאחר ברכות השחר)
"קודם שהאדם יסדר תפלתו בבית הכנסת מפרשת העקידה ואילך צריך שיקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך ויכווין לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי."
(האר"י הקדוש, הקדמה ל "שער הכוונות")

בקיץ של שנת תשנ"ב לימדתי בישיבה של הרב שטיינזלץ

אהבת איש ואישה בזוהר ובנסיך הקטן

 

המילים הראשונות שהתורה מצטטת מפיו של האדם הן שיר המתנגן כרצף פיוטי:

"ויאמר האדם זאת פעם,

עצם מעצמי

ובשר מבשרי

לזאת יקרא אישה כי מאיש

לקחה זאת"

(בראשית ב,כג) 

לדעת הזוהר הקודש משפט זה אינו סתם שיר, אלא דווקא שיר אהבה: 

 

בא וראה מה כתוב כאן: 'ויאמר האדם זאת הפעם...'. אלו הן מילים מתוקות להמשיך איתה חביבות ולהמשיך לה לרצונו לעורר איתה אהבה.

(זוהר פרשת בראשית א:מט ע"ב תרגום)  

זוהר: הבהמה שבתוכנו

בני אדם נוטים להיעלב כשמדמים אותם לבהמות. אך למעשה, גם מי שאינו מאמין שהאדם נוצר מהקוף, יודע שלא בכל דבר נשגב האדם מן הבהמה. בכל אחד מאתנו יש צדדים בהמיים, וטוב שכך.
ספרא דצניעותא, אחד מן החלקים הקדומים והחשובים של הזוהר, סבור שהאדם מכיל יסודות אלוהיים ויסודות בהמיים. הרעיון הזה מוכר לרבים מאתנו מספר היסוד של חסידות חב"ד, התניא. אך יש הבדל גדול בין גישת התניא לזו של הספרא דצניעותא. לפי התניא, בתוך האדם מתחוללת מלחמה תמידית בין שני הכוחות הללו,[1] ואילו לפי ספרא דצניעותא יש יחסים של הכלה בין

זוהר: שאלות על אלוהים

הביטוי 'חוזר בשאלה', והביטוי ההפוך לו, 'חוזר בתשובה', מעמידים את ההבדל בין האדם המאמין לאדם שאינו מאמין כהבדל בין איש השאלות לאיש התשובות. המילה 'תשובה' בביטוי 'חוזר בתשובה' מתפרשת לא על פי הוראתה המקורית, 'שוב' (return), אלא על פי הוראתה המאוחרת יותר, 'תירוץ' (answer). בעל תשובה, אם כן, אינו עוד אדם ששב לאלוהיו אלא אדם המתיימר לדעת את התשובות לשאלות על אודות היקום. אך על פי הזוהר הקדוש (בראשית א ע"ב) האמונה באלוהים לעולם כרוכה בשאלות שאין להן פתרון, ועל כך מורה השם 'אלוהים' עצמו. המילה

זוהר: הנצח נמצא בעולם הזה

זוהר: הנצח נמצא בעולם הזה

 

הימים לא חולפים

 

כל מפגש עם המוות מעצים בקרבנו את תחושת נצחיותו ואינסופיותו של המוות מצד אחד, ותחושת סופיותם וארעיותם של החיים מצד אחר. תחושות אלו מולידות לא פעם אווירה של זלזול בעולם הזה, מתוך הנחה שחיי העולם הזה אינם אלא קרש קפיצה אל החיים האמתיים, החיים שלאחר המוות.

בפירוש הזוהר לפרשת ויחי, אגב העיסוק במות יעקב אבינו, חושף הזוהר

זוהר: אלוהים נמצא בזולת

ספר הזוהר נקרא כך על שם הרובד הפנימי של המציאות, רובד שספרות הקבלה מזהה עם האלוהות. הספר מכוון את לומדו לזהות את הזוהר כאלוהות ולהיפגש עמה, מפגש המוביל להארה. אחת הבשורות הגדולות של הזוהר היא ההכרה שהאלוהי נמצא בחיים עצמם, באדם, במערכת יחסיו עם העולם ועם יתר בני האדם. למול התודעות המיסטיות המבקשות להתנתק מן העולם ולהגיע אל המציאות שמעבר, הזוהר מציע עיסוק באלוהות המחבר את ההוויה הארצית עם ההוויה השמימית. המסע לאלוהים, על פי הזוהר, עובר דרך מערכת היחסים בין בני האדם: מן המערכת האינטימית של איש