'אלוהי נשמה': מסע של הנשמה


בתפילות הראשונות של היום, יש תפילה המתארת את המסע של הנשמה. ניתן להשתמש בה כדי להיזכר כל בוקר מחדש מי אני באמת:

אלהי
נשמה שנתת בי טהורה היא
אתה בראתה
אתה יצרתה
אתה נפחתה בי
ואתה משמרה בקרבי
ואתה עתיד לטלה ממני
ולהחזירה בי לעתיד לבא
כל זמן שהנשמה בקרבי
מודה אני לפניך ה' א-להי וא-להי אבותי
רבון כל המעשים
אדון כל הנשמות
ברוך אתה ה'
המחזיר נשמות
לפגרים מתים

תפילת "א-להי נשמה" מספרת על מסעה של הנשמה. המסע מתחיל למעלה, בעולמות העליונים, ובעוד הנשמה טהורה, היא יורדת משם למטה, אל העולם הגשמי. שלושת הפעלים: 'בראתה', 'יצרתה' ו-'נפחתה', מרמזים על ירידת הנשמה דרך שלשה "עולמות" רוחניים: עולם הבריאה, עולם היצירה, ועולם העשייה (הקישור לעולמות מופיע בשער הכוונות של רב חיים ויטל), שעל פי הקבלה נמצאים מתחת לעולם של מעלה, עולם האצילות, ודרכם מגיע השפע לעולם שלנו. בעתיד הקב"ה ייקח את הנשמה חזרה, ו-"לעתיד לבא", יחזיר אותה 'לפגרים מתים'.
ננסה להעמיק במילות התפילה באמצעות הדמיון: נחוש את הנשמה כשהיא עוברת את השלבים השונים של המסע הזה - היא מתחילה ממקום קדוש וטהור ויורדת דרך עולמות רוחניים שונים, המכונים "בריאה", "יצירה" ו"עשייה", כל אחד מהם מוגבל וקונקרטי מקודמו, וכל אחד מהם מקביל לאחד משלושת כלי הביטוי של הנפש - מחשבה, דיבור ומעשה - עד שה' נופח אותה לתוך גופנו. הגוף אכן נמצא למטה, אבל כעת טמונה בו הנשמה שמקורה גבוה, והיא, יותר מכל דבר אחר, ה-"אני" האמיתי של האדם. אני, אתה ואת, שורש כולנו הינו גבוה.
לכאורה, נטילת הנשמה והחזרתה מתארים את המוות ותחיית המתים. אולם, קביעתה של התפילה דווקא בזמן ההתעוררות מהשינה (ברכות ס ע"א) רומזת כי זהו תהליך המתרחש מדי יום. נמצא שכל יום הוא תחיית המתים, כל יום הוא יום-הולדת.
לפעמים התנהגותו של האדם בעבר, מייצרת אצלו הנחות יסוד אודות עצמו שמחלישות את אמונתו ביכולתו להיות טוב, ולעיתים מזומנות זוהי "נבואה המגשימה את עצמה". הידיעה כי מדי יום האדם מקבל את נשמתו מחדש, טהורה, יכולה לשחרר אותו מהמטענים המעכבים אותו מלהתפתח ומלהשתנות, ולאפשר לו לומר לעצמו – "אני טהור".

תפילת "אלהי נשמה" מתארת את הנשמה בעת קבלתה על ידי האדם מאת הקב"ה - טהורה; אך מצבה, כשיטול אותה הקב"ה בחזרה, תלוי רק באדם. הזוהר הקודש (פרשת צו כט ע"ב) ממשיל את חזרת הנשמה לאלוהים בלילה להקרבת קרבן. רק מעשי האדם במהלך אותו היום קובעים את איכות הקרבן, האם הוא תמים או שמא נפל בו מום.

אילו היה מסע הנשמה משלים את מחזורו לאורך תקופת כל חיי האדם, היה ניתן לדחות את ההתבוננות במצבה של הנשמה למחר, לשנה הבאה, או לשלב הבא של החיים. אבל כבר הלילה חוזרת הנשמה אל קונה, ולכן, כבר עתה צריך האדם לכתוב את התפילה – "אלהי, נשמה שאני מחזיר לך…"

Bookmark and Share

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן