מודה אני: תודה על התודה

מודה אני לפניך

מלך חי וקיים

שהחזרת בי נשמתי בחמלה

רבה אמונתך

 

פורים תשס"ג. הגעתי באיחור למסיבת הפורים של ישיבת עתניאל מתוך תחושת בלבול. אם אחגוג ואשמח, האם בכך אתעלם מכל מה שקרה בשנה החולפת, שנה בה נרצחו ששה מתלמידינו? בעודי מהרהר בעניין, ניגש אליי אחד מתלמידיי ולימד אותי חידוש: "מדוע אנו נקראים יהודים? 'יהודי' מלשון - תודה". בחרתי לחשוב באותו הלילה על כל הדברים שיש להודות עליהם, והצטרפתי למעגל הריקודים.

אנו נקראים יהודים, שמנו נגזר מלשון 'תודה' והודיה. כאשר לאה אמנו קראה לבנה הרביעי 'יהודה' אמרה: "הפעם אודה את ה'; על כן קראה שמו יהודה" (בראשית כט, לה). לפי התלמוד, הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות העולם שאדם הודה לאלהים (בבלי ברכות ז ע"ב).

נוסח התפילה אינו "אני מודה..." אלא "מודה אני...", וכך המילה הראשונה שיהודי אומר כל בוקר היא מילת הודיה- 'מודה...'- 'תודה לקב"ה על עצם החיים.'

יסוד האושר בחיים הוא היכולת לומר 'תודה'. האדם שאומר 'תודה' עושה זאת כיוון שהוא רואה שיש לו על מה להודות, רואה את הטוב שבחייו. על אדם שחש רגשות תודה אנו אומרים כי הוא ניחן ב'הכרת הטוב', הוא מכיר את הטוב שיש לו, וממילא גם טוב לו.

מקובל לומר כי ההימנעות מלשון הרע היא סגולה לחיים ארוכים. אבל, מלשון הפסוק "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב" (תהילים לד, יג) מתברר שהבטחת דוד המלך לאדם שעומד באתגר של "נצור לשונך מרע ושפתך מדבר מרמה" (שם יד) מתייחסת לאו דווקא לאריכות ימים פיזית אלא לאיכות החיים. מימוש החיים ("החפץ חיים") נובע מהיכולת לחיות את היום ("אוהב ימים") ולראות בהם את הטוב ("לראות טוב"). באופן טבעי, מי שנוצר לשונו מרע זוכה לכך מתוך בחירתו להדגיש בכל דבר את צדדיו החיוביים.

כאשר אדם אחר עושה לך טובה, ניתן לומר לו 'תודה'. אבל גם כאשר אתה מוצא טוב בתוך עצמך, ואפילו כאשר אתה מוצא טוב בתוך העולם בכללותו - אם אתה מאמין בהקב"ה, עדיין יש לך למי להודות. על עצם היכולת לומר תודה על כל דבר, על היכולת למצוא טוב במציאות, יש להודות. אותו העיקרון מתבטא בנוסח המקורי של תפילת 'מודים דרבנן': "מודים אנחנו לך ה' אלהינו, על שאנו מודים לך" (בבלי סוטה מ ע"א).

בתפילת 'מודה אני' האדם מודה על חזרת הנשמה לאחר הלילה. ועדיין עומדת בעינה השאלה: מה עושים עם הנשמה שקיבלתי מחדש? התשובה המופיעה בברכת 'אלהי נשמה' (הנאמרת בהמשך ברכות השחר) היא - מודים! "כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך ה' אלהי...". שוב חוזר כאן אותו הרעיון – המעלה בלהודות על עצם היכולת להודות.

מדוע תופסת ההודיה מקום יסודי כל-כך בראשיתו של היום? לעיל, ראינו את ההודיה ככלי להכיר את הטוב שבו נפגשים. אולם, ההודיה טומנת בחובה גם משמעות עמוקה יותר - לאמירת 'תודה' יש גם ערך עצמאי.

הניכור שבין בני האדם הוא המקור לחלק גדול מהסבל והעצבות שבעולם, ואילו הקירבה והחברות הינן ממקורותיה של השמחה. ה-'תודה' יוצרת אינטימיות בין האדם המודה לבין מי שהוא מודה לו. אמירת 'תודה' מקרבת בין אדם לחברו, בין איש לאשתו ובין ילדים להורים. להודות לקב"ה על כל דבר, משמעו לראותו ולהתקרב אליו מתוך כל דבר. לכן, אל תסתפק בלהודות לה' במסגרת התפילות, ראית משהו יפה בעולם? תגיד תודה!

...עקר שעשוע עולם הבא – להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך ולהכיר אותו יתברך, שעל ידי זה סמוכים וקרובים אליו יתברך, כי כל מה שיודעין ומכירין אותו יתברך ביותר, סמוכין אליו ביותר, כי שאר כל הדברים יתבטלו לעתיד לבא בבחינת 'כל הקרבנות בטלין, חוץ מקרבן תודה' (ויקרא רבה צו פ"ט)

(ליקוטי מוהר"ן תנינא ב')

התודה שאומרים ב'מודה אני' היא להקב"ה. מסופר על אחד מגדולי רבני החסידים, רבי זושא מאניפולי, שבוקר אחד הוא התחיל לומר 'מודה אני לפניך...' וכאשר התבונן מי זה 'אני' ומי זה 'לפניך' התרגש כל-כך עד שלא יכול היה להמשיך. האמת היא, שסיפור כזה התרחש גם בביתי. כאשר בתי נועה הייתה בת חמש, היא באה אלי בוקר אחד ואמרה לי בהתרגשות גדולה "אבא אני מבינה! 'אני' זאת אני, 'לפניך' - זה לפני 'מלך חי וקיים', זאת אומרת ה'!" מאז, עולה שירת 'מודה אני' מחדר הילדים מדי בוקר.

על פי הבעל שם טוב:

"כלל גדול, באותה מחשבה שהתחיל בה כשקם ממטתו ילך בה כל היום, ולא במחשבה אחרת"

(צוואת הריב"ש סעיף כה)

 

 

תפיסה זו של הבעל שם טוב התפשטה בעולם. בישראל, אדם שיומו אינו מוצלח אומר על עצמו שהוא "התחיל את היום ברגל שמאל". ואילו בארה"ב הביטוי המקובל הוא "Woke up on the wrong side of the bed" ". יום מוצלח מתחיל כבר על המיטה, הדרך הטובה להתחיל את היום ברגל ימין היא על ידי תפילת 'מודה אני'.

Bookmark and Share

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן