אהבת אחים


"הריני מקבל עלי מצות עשה של: ואהבת לרעך כמוך, והריני אוהב את כל אחד מבני ישראל כנפשי ומאודי. והריני מזמן את פי להתפלל לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה."
(מן התפילה, לאחר ברכות השחר)
"קודם שהאדם יסדר תפלתו בבית הכנסת מפרשת העקידה ואילך צריך שיקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך ויכווין לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי."
(האר"י הקדוש, הקדמה ל "שער הכוונות")

בקיץ של שנת תשנ"ב לימדתי בישיבה של הרב שטיינזלץ במוסקבה.אחרי תשעה-באב התלמידים הקבועים שבו לבתיהם, ורציתי, בזמן החופשה, לצאת לביקור שורשים בליטא וברוסיה הלבנה. כיוון שלא ידעתי רוסית, חיפשתי אדם מקומי שיוכל ללוות אותי. המזכירה של הישיבה סיפרה לי שישנו אדם, יוסף איבנוב שמו, שעומד לנסוע לוילנה. יוסף עבד כשוחט, והיה נוסע מעיר לעיר לשחוט עבור הקהילות היהודית שבכל מקום. יוסף הסכים שאתלווה אליו, ובדרך, נסיעה בת שתים עשרה שעות ברכבת, סיפר לי את סיפור חייו: יוסף גדל לבד עם אמו בעיירה קטנה ברוסיה. תמיד האמין שיש אלוהים וחש תשוקה להתקרב אליו, אך משום שהיהדות הייתה חסרת משמעות עבורו, החל לחפש אלוהים במסגרת אחרת, אחת הדתות המזרחיות שהיו פופולריות באותו תקופה ברוסיה.יום אחד פגש ביהודי חסיד, ומשגילה שיוסף יהודי, שאל אותו: "אם אתה יהודי, למה אתה מתפלל לאלוהים בסנסקריט ולא בעברית?". יוסף הסכים לערוך ניסוי – יום אחד להתפלל בסנסקריט, וביום האחר בעברית, וכך להחליט כיצד ימשיך. התפילות בסנסקריט היו חזקות,אבל התפילה בעברית נגעה במשהו בתוכו, והוא החליט לחזור להיות יהודי.
עבור יוסף, ההחלטה להיות יהודי לא הייתה סופו של המסע הרוחני אלא רק תחילתו. יוסף לא רצה להסתפק באמונהבקיומו של אלהים, ורצה להרגיש את נוכחותו הממשית. גם משחזר לחיות כיהודי, נותר לעיתים מתוסכל מחוסר יכולתו לגעת בנוכחות הזאת. תסכולו היה עמוק כל-כך עד שהייתה תקופה בה פרש מהכל ועבר לגור בצפון סיביר, מתוך תקווה שהוא יצליח "להשתחרר" מהדחף לחיפוש רוחני. לבסוף הבין יוסף שהוא חייב להתמודד, ולכן הוא חזר לישיבה.
יוסף גילה לי, שבכל זאת ישנו דבר אחד המאפשר לו לטעום את הקשר האינטימי עם הקב"ה שהוא כל כך מחפש - פירוש הזוהר הקדוש לפסוק "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" שהאחים הם עם ישראל והקב"ה.
כאשר היה יוסף שר את הפסוק וחושב על פירוש הזוהר, הוא היה זוכה להרגיש קרובלקב"ה.
כשחזרתי לישיבה במוסקבה, מצאתי בה שני תלמידים חדשים, האחד ידע קצת עברית, והשני, ששמוקיריל, ידע קצת אנגלית. בכל זאת, היה קשה לתקשר עימם וחיפשתי אפיק שלא ידגיש את הממד המילולי. נזכרתי בזוהר שלימד אותי יוסף והחלטתי ללמד אותם את הפסוק ואת הזוהר עליו. לימדתי אותם, והתחלנו לשיר - זה לגמרי לא הצליח, לא הרגשנו שום דבר.
התבוננתי שוב על פירושו של הזוהר הקדוש כדי להבין מה היה חסר בשירה שלנו, ואז הבנתי - לא נאמר בזוהר ש-"אני"והקב"ה אחים, אלא שעם ישראל והקב"ה הם אחים. ולכן רק אם אני מסוגל לייצג את עם ישראל, אני יכול לזכות לשיר "הנה מה טוב" על פי פירוש הזוהר. כינסתי שוב את התלמידים והתחלנו לשיר ביחד, הפעם מתוך מודעות לכך שכוונתנו ב-"שבת אחים יחד" היא לכל עם ישראל, בינינו לבין עצמנו. בדמיוננו, כל יהודי מוסקבה שרו אתנו, אחר כך הרחבנו את המעגל וכללנו בו את כל יהודי רוסיה, אחר כך את כל יהודי הגולה, ולבסוף כל היהודים בעולם שרו אתנו "הנה מה טוב".
ועדיין הייתההשירה חסרה משהו. כנסת ישראל כוללת בתוכה לא רק את היהודים שחיים בהווה אלא את עם ישראל לאורך כל הדורות, ולכן צרפנו לשיר שלנו את עם ישראל של העבר – דיברתי אתם קצת על האבות, על אנשי התלמוד, ועל היהודים שנרצחו על קידוש ה' במהלך הדורות, כולם שרו אתנו. אבל גם זה לא היה מספיק, כנסת ישראל אינה רק יהודי העבר אלא גם יהודי העתיד. המשכנו לשיר וכללנו גם את כל הילדים שטרם באו לעולם.
בסוף היינו מוכנים, התחלנו לשיר על פי כוונת הזוהר הקדוש, שאחים הם עם ישראל והקב"ה, ואז, כמו שיוסף איבנוב היה אומר,זה היה חזק מאוד.
באותו יום למדתי שאין לנתק בין האחדות הפנימית של עם ישראל ובין הקשר שבין עם ישראל להקב"ה. רק כאשר אנחנו "גוי אחד בארץ" אנחנו ראויים להיות אחיו של "ה' אחד".
כמה ימים אחר כך, הגיע זמני לעזוב את רוסיה. עמדתי בחצר וחיכיתי למונית שתיקח אותי לשדה התעופה. בעודי מחכה, אני רואה את קיריל יוצא מבית המדרש עם ערמת ספרים. שאלתי אותו לאן הוא הולך, ותשובתו הייתה "לשרוף את הספרים האלו". כשראה את ההפתעה על פני, סיפר לי את הסיפור שלו: הוא נולד יהודי, אבל בשלב מסוים המיר את דתו. לישיבה הוא הגיעכדי לראות בכל זאת מהי יהדות, אבל כדי להבטיח שלא "יסחף", לקח אתו בסתר את ספרי הדת שאימץ לו. אבל בניגוד לתכנון שלו, הוא גילה שהוא דווקא רוצה לחזור להיות יהודי, ולכן היה לו חשוב לשרוף את הספרים שהרחיקו אותו מעמו.
שנים אחר כך, מצאתי במפורש בזוהר הקדוש את מה שלמדתי מהסיפור - קודם צריך "שבת אחים גם יחד" בינינו לבין עצמנו ואחר כך הקב"ה מצטרף:
'הנה מה טוב ומה נעים' אלו הם החברים בשעה שהם ישובים ביחד ולא נפרדים זה מזה... באהבה ובאחוה, הקב"ה מהו אומר? 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד' לכלול עמהם את השכינה. ולא עוד אלא שהקב"ה מקשיב לדיבורם ונוח לו ושמח בהם... וקורא עליהם שלום ונמצא בזכותם שלום בעולם, שכתוב 'למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך'.
(זוהר אחרי מות נט ע"ב תרגום)

ישנה אגדה מפורסמת על כך שבית המקדש נבנה במקום בו התגלתה אהבה גדולה בין שני אחים. לאור דבריו של הזוהר אנו מבינים כי הסיפור מצביע על כך שכאשר ישנה אהבה בין אחים, השכינה מצטרפת אליהם. זו גם הסיבה שחז"ל תלו את חורבן המקדש בשנאת חינם (יומא ט ע"ב) – כאשר אין בינינו אהבה הקב"ה לא רוצה לשבת אתנו, הוא מסתלק וממילא ביתו חרב. מתוך דברים אלו מובנת הקריאה כי בית המקדש השלישי ייבנה רק מתוך אהבת חינם.

Bookmark and Share

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן