'שמע ישראל' באשראם של האֵם


נקודת המפנה שהחזירה את הנזיר ההודי דוד זלר, לימים הרב דוד זלר, אל חיקה של היהדות התרחשה כאשר התכונן לפגישה עם האֵם, ראש האשראם של שרי אורובינדו:

במהלך המדיטציה, קודם שפגשתי את האם, התחלתי לומר מנטרה שנלמדה באשראם. לפתע חשתי זרם כמעט חשמלי. הבזק של אור לבן הופיע, וראיתי ושמעתי את המנטרה היהודית הבסיסית של הכרה באחדות ה', 'שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד'. החיזיון לווה בתובנות וגילויים ברבדים רבים של עומק ושל משמעות – לא שכלית, אלא חווייתית, ולא בראש, כי אם בלב. חוויתי את המילים 'שמע ישראל'

התפילין שבראש – בין מידע למודעות

 

עידן האינטרנט מתאפיין בנגישות לאין-סוף מידע. אך כדי לעבור שינוי בחיים, לא די בהוספת ידע: נדרש שינוי תודעתי. דרך התודעה מתבונן האדם במציאות וחווה אותה. שינוי תודעתי נעשה מתוך עיצוב מחדש של היסודות המכוננים שדרכם תופס האדם את המציאות. ידע הוא אכן אחד האמצעים שדרכם אפשר לעצב את היסודות הללו, אולם נדרשת גם הפנמה עמוקה של הידע. זו המשמעות המקורית של המילה 'ידע': לא רק קליטת אינפורמציה, אלא גם חיבור אליה. ספר התניא מדייק בבחירת התורה במילה 'ידע' בתיאור יחסי אישות: "והדעת הוא מלשון 'וְהָאָדָם

תפילה ליום הזה


בתלמוד מסופר על מספר אנשים אשר כל אחד מהם חיבר תפילה אישית אותה התפלל מידי יום בסיומה של תפילת העמידה (תלמוד בבלי, ברכות יז ע"א). אחת התפילות הללו שחוברה ע"י מר בריה דרבינא ופותחת במילים 'אלהי נצור לשוני מרע..' נקבעה לדורות כחלק מתפילת העמידה.

ההנהגה המתוארת בתלמוד מלמדת כי כל אחד מאיתנו יכול לחבר תפילה אישית שתכלול את חזונו ביחס לעצמו, לסביבתו ולעולם וכן את הדברים החשובים ביותר עליהם הוא באמת רוצה לבקש להתחנן לפני ריבונו של העולם. את התורות שעל פיהן אני שואף לחיות הפכתי לתפילה. עלי להודות

תפילה אישית

 

הרב יהודה עמיטל זצ"ל, ראש ישיבת הר עציון, נהג לספר על מקרה שאירע בעת ביקור של כמרים בישיבתו. הכמרים הגיעו בזמן תפילת מנחה והתפעלו מהמראה של מאות בחורים עומדים בשקט ומתפללים לאלוהים. בסוף התפילה, ניגשו האורחים לרב עמיטל וביקשו ממנו עצה כיצד לפתור את בעיית המחשבות הזרות הבאות לאדם בעת שהוא מתפלל, אותן מחשבות על כל נושא שבעולם המסיטות את תודעתו של האדם מתפילתו. הרב עמיטל ענה להם בסיפור:

שני ניסים והמונדיאל בדהרמסלה

 

בוקר אחד, הסתובבתי בשוק בדהרמסלה לעשות נפשות לשיעור שתכננתי להעביר באותו הערב. בתוך כך, פגשתי בחור ישראלי - שי - והסברתי לו על מה יהיה השיעור.

"נשמע מעניין, אבל אני לא יכול להגיע" הוא אמר לי.

"למה לא?" שאלתי.

"אחי, הערב המונדיאל."

על אף שעד היום אני לא מצליח להבין מי נגד מי בכדורגל, אני יודע שאצל ישראליים המונדיאל זה כמו משחקי הגמר (World Series) בבייסבול שעליו גדלתי (חוששני שיש כמה קוראים שיגידו "להבדיל"). לכן הופתעתי כאשר למרות

היום שהסתבכתי עם השם הגדול


בוקר אחד ניגש אלי אדם וסיפר לי שבלילה הקודם הוא חלם עלי. בחלומו אמרתי לו ש"הסתבכתי עם השם הגדול", ואז הלכתי וקרעתי את הדף הראשון במחברת. התייחסתי לדבריו ברצינות רבה משתי סיבות: קודם כל, האיש הזה כלל לא הכיר אותי באופן אישי ובכל זאת פנה אלי, ויותר מזה - בלילה בו חלם את חלומו אכן העברתי בביתי שני שיעורים שעסקו בשמותיו של הקב"ה וזו עובדה שלא הייתה ידועה לו. כשחזרתי הביתה התקשרתי לקולט, אישה מבוגרת יוצאת טוניס שניחנה בהבנה מעמיקה בענייני הנפש. קולט ספרה לי שיש לה מסורה ש"השם הגדול" הוא "שדי" והוא