בין משה לבודהה

מאלף להשוות את חיי משה לחייו של הבודהא. הדמיון בנקודת המוצא של שניהם ידוע: גם משה וגם בודהא היו נסיכים בארמון המלך, שניהם הפכו לימים למורים רוחניים, ושניהם עזבו את החיים האלה לאחר שפגשו בסבל ובכאב של החיים בחוץ. אך יש הקבלות נוספת בין חיי שניהם, המחדדות גם את ההבדל המהותי ביניהם.
בבודהיזם מסופר על 'ארבע מראות' (The Four Sights), רצף של ארבעה מפגשים שהיו לנסיך גאוטמה סידהרתא בדרך להארה, כאשר יצא מן הארמון והפך לבודהא. במפגש הראשון הוא פוגש באדם זקן, בשני הוא פוגש באדם חולה ובשלישי הוא נתקל בגווייה. מתוך הפגישות הללו הוא מגיע להכרה שההוויה האנושית רווייה סבל וכאב. לב סוף, פוגש סידהרתא אדם שמתמודד עם הסבל על ידי ההתנזרות, וממנו הוא שואב את התקווה שאפשר להתמודד עם בעיית הסבל. בעקבות המפגש הזה מקדיש סידהרתא את חייו לשיתוף אחרים בתובנותיו.

גם למשה יש רצף של ארבעה מפגשים ביציאתו מארמון פרעה. כמו בשלושת הסיפורים הראשונים של הבודהא, משה נפגש שלוש פעמים עם הסבל האנושי – מצרי מכה איש עברי, איש עברי מכה איש עברי ורועי צאן המונעים מן הבנות לגשת אל באר המים. אולם משה, שלא כבודהא, מתערב כדי לעשות צדק. בסיפור הרביעי, המקביל לפגישה של הבודהא עם הנזיר, מתגלה אלוהים למשה, גם כאן סביב נושא חוסר הצדק, ומשה מקבל עליו את השליחות לחזור לעמו ולהצילו, ומקדיש את חייו למנהיגות המבוססת על עשייה. נציין שלכל מפגש ממפגשיו של הבודהא יש מצוות עשה בתורת משה – ביקור חולים, הדרת פני זקן וקבורת מת מצווה, שאפילו כהן גדול בדרך לבית המקדש ביום הכיפורים מצווה להיטמא ולהביא חלל לקבורה אם פוגש בו (רמב"ם הלכות אבל ג, ח).

Bookmark and Share

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן