פרשת בהעלותך: לא תתלונן

ניפוץ חלום

 

פרשת בהעלותך היא מן הפרשיות העצובות בתורה, ומכאן חשיבותה: חייבים ללמוד את לקחיה. החלום, האידיאל, הציפיות הגבוהות – כולם מתנפצים אל מול מציאות מתסכלת ומכוערת. אחרי כמעט שנה שעם ישראל שוכן מסביב להר האלוהים, מגיע הזמן לצאת לדרך. משה מלא ציפיות – עוד מעט נכנסים לארץ ישראל. הוא מפציר בחותנו יתרו להישאר ולהיכנס אתם לארץ, ובתוך כך הוא חוזר ומתאר באוזניו את הטובה הצפונה להם בעתיד (במדבר י כט–לב). בהמשך יתברר שלא רק יתרו לא יזכה להגיע לארץ, גם משה לא יזכה בכך, ולפני שיהיה טוב יהיה רע, רע

פרשת במדבר: לכל איש יש שם

 

לכל איש יש שם

שנתן לו אלוהים

ונתנו לו אביו ואמו. (זלדה)

שירה של זלדה מזכיר לרובנו ימי זיכרון ממלכתיים. העיסוק בסטטיסטיקה של קרבנות ונופלים עלול לטשטש את הייחודיות של כל אדם ואדם, ושירה של זלדה מבקש לתת ביטוי לייחודיות הזו, לעובדה שלכל איש יש שם. בכל שנה, לפני הצפירה הפותחת את יום הזיכרון, אני בוחר באדם אחד מתוך האנשים הרבים מדי, לצערי, שהייתי רוצה לחשוב עליהם בזמן הצפירה, ומקדיש את מלוא תשומת הלב לחייו ולמותו. אינני מסוגל ברגע אחד להתבונן ביותר מאדם אחד.

פרשת כי תבוא: שמחה כאן ועכשיו

'והם חיו באושר ועושר'

לאורך כל התורה כולהאנו מוצאים סיפורים על הבטחות שנדחו, על מכשולים המונעים מציפיות להתממש. אבותינו לעולם מצויים בדרך, ונראה שהמנוחה והנחלה אינן נראות באופק. והנה, לקראת סוף ספר דברים, באה פרשת ביכורים ומתארת את סוף הסיפור:

וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ

אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ

פרשת זאת הברכה: משה איננו אלוהים

פולחן האדם

 

כשביקרתי בהודו הבנתי שהחשש של התורה מאלילות והאזהרות מפניה אינן מנותקות מן המציאות כפי שחשבתי עד אז. הפנמתי שאין בעמקה של דת כלשהי ערובה לכך שלא תדבק בה אלילות. חוששני שאלמלא ההקפדה על איסור אלילות היו גם בתי הכנסת שלנו, כמו המקדשים בהודו היום, מלאים בפסלים שהיו מוקד הפולחן.

מאז ומעולם נבע החשש הגדול מהאלילות מן החשש מפני

פרשת האזינו: לכל איש יש אות

לפני כמה שנים התארחתי בשבת פרשת האזינו בבה"ד 1, בית הספר לקצינים של צה"ל. בסעודת ליל שבת העבירו שני חיילים לא דתיים דבר תורה על פרשת השבוע. צוער אחד הסביר את פירושו של רש"י בפרשה. רש"י שואל מדוע הנשר נושא את גוזליו על כתפיו ומשיב: "מוטב שיכנס החץ בי ולא יכנס בבני" (דברים לב יא). הצוער הקביל בין יחסו של הנשר לגוזליו לבין היחס הראוי בין מפקד לפקודיו. אחת ממפקדות הקורס קישרה בין הסוף המתקרב של קריאת התורה לבין סיומו הקרב של מחזור נוסף בקורס הקצינים.