פרשת מטות: חניכה רוחנית במדבר

בפרשת מטות יוצאים בני ישראל מהמדבר. כשהמסע מגיע לגבולותיה של ארץ ישראל, נחלת שבטי ראובן וגד, מסתיים פרק החניכה של עם ישראל. רבות דובר על חטאי העם בתקופת הנדודים, אולם תקופת המדבר בתולדות עם ישראל הצמיחה גם בגרות רוחנית. ניתן להבין זאת בנקל אם נתבונן במסעות רוחניים של אנשים בני זמננו, שעוברים דרך מקומות ואתרים המיועדים לצמיחה רוחנית. כזה הוא סיפורו של הרב דוד זלר.

פרשת פנחס: עיין ערך התמדה

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט יח) – זה כלל גדול בתורה, אומר רבי עקיבא (ספרא קדושים ב, ד). פחות מוכרת היא דעתו של רבי שמעון בן פזי (המדרש מובא בהקדמה לעין יעקב), הגורס שיסוד התורה הוא הפסוק מפרשת פנחס העוסק בקרבן התמיד, "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם" (במדבר כח ד).

פרשת בלק: עם לבדד ישכון

 

"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג ט).

המילים הללו של בלעם מכוננות אצל רבים אמירה יסודית בכל הקשור ליחסים בין ישראל לכלל האנושות. במבט ראשון נראה שבין ישראל לשאר העמים שוררים יחסי ניכור והיבדלות, כאילו הבידוד של ישראל בזירה הבינלאומית – ואולי גם האנטישמיות בכללותה – הם גזרת גורל. אכן, מצוות התורה יוצרות בידול מסוים. הקפדה על כשרות ושבת מקשה על האכילה והבילוי עם מי שאינו יהודי ויוצרת תחושה של ריחוק ממנו. הדבר בא לידי ביטוי אפילו בעברית המדוברת: העולם שלנו

פרשת חקת: המטה והדיבור

חטאו של משה

 

הסוף קרב. ארבעים השנים שנגזרו על ישראל להיטלטל במדבר באות אל קצן. אפשר לדמיין את ההתרגשות של משה, רגע לפני שיאו של התהליך שבו החל בו לפני עשרות שנים – ההליכה לקראת הארץ המובטחת, ארץ זבת חלב ודבש.

אולם חלומו של משה נגוז פעם נוספת, לתמיד. פרשת חקת מספרת על רגע אחד שבגללו נגזר על משה למות במדבר.

אחרי שעם ישראל שב ומתלונן על

פרשת קרח: מחלוקת והכלה

אף שהמילה 'מחלוקת' אינה מוזכרת בפרשה ולו פעם אחת, בכל זאת הצליחו אירועי הפרשה – ובעיקר ערעורם של קרח ואנשיו על מנהיגותם של משה ואהרן – להוציא למושג הזה שם רע. אך לא יהיה זה נכון להסיק מסיפור קרח ועדתו שיש להירתע ממחלוקות. במשנה המפורסמת בפרקי אבות משמשת המחלוקת של קרח דוגמה למחלוקת שלילית, אך לצדה מובאות דוגמאות למחלוקות חיוביות: