פרשת תזריע: כהנת החיים

אי אפשר לשתוק עוד: על גילוי סודות הקשר בין איש לאישה

 

המשנה בחגיגה (ג, א) פוסקת: "אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במעשה מרכבה ביחיד". שלושה עניינים, מציינת המשנה, שייכים לתחומה של תורת הסוד: 'מעשה מרכבה' – חזונו הנבואי של יחזקאל על האלוהות; 'מעשה בראשית' – בריאת העולם; 'עריות' – המגע האינטימי שבין איש לאישה. המשנה מגבילה את העיון בנושאים הללו למתי מעט, ואוסרת ללמוד אותם ברבים.

פרשת שמיני: יצר הרוחניות

לֹא אֲרַחֵף בֶּחָלָל

מְשֻׁלַּחַת רֶסֶן

פֶּן יִבְלַע עָנָן

אֶת הַפַּס הַדַּקִּיק שֶׁבְּלִבִּי

שֶׁמַּפְרִיד בֵּין טוֹב לְרָע

אֵין לִי קִיּוּם

בְּלִי הַבְּרָקִים וְהַקּוֹלוֹת

שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּסִינַי. (זלדה)

 

חזרה אל הרוחניות

 

הצדדים הרוחניים של היהדות זוכים בימינו לעדנה מחודשת. קבלה, חסידות ומיסטיקה הפכו מתחומי עיסוק של בודדים לנחלת הכלל. הפופולריות שלהן חוצה מגזרים – גברים ונשים, דתיים וחילונים ואפילו כוכבות רוק לא-יהודיות. מדובר בחלק משינוי רחב יותר שהתרבות עוברת

פרשת צו: המקדש הריק

מקדש הוא מושג חריג בחיינו. אנו לא מכירים מקדשים ולא הולכים למקדשים. אלו מאתנו שביקרו בארצות המזרח הרחוק מכירים, למצער, את המקדש האלילי מלא הפסלים. יכול המקדש להיות נראה, במבט ראשון, זר לחשיבה המונותיאיסטית, אך אף על פי כן הוא תופס מקום מרכזי בעבודת השם היהודית, ובפרט בספר ויקרא. כדי להבין את רעיון המקדש לעמקו נבקר במקדש עכשווי, שעומד על תילו בחצי היבשת ההודית. במקדש זה השייך לדת מונותיאיסטית, אין פסלים או ציורים. השוואה בינו לבין המקדש שבספר ויקרא תאפשר לנו להבין טוב יותר את עצמנו, כמו גם למצוא

פרשת ויקרא: הבהמה שבתוכנו

בני אדם נוטים להיעלב כשמדמים אותם לבהמות. אך למעשה, גם מי שאינו מאמין שהאדם נוצר מהקוף, יודע שלא בכל דבר נשגב האדם מן הבהמה. בכל אחד מאתנו יש צדדים בהמיים, וטוב שכך.

ספרא דצניעותא, אחד מן החלקים הקדומים והחשובים של הזוהר, סבור שהאדם מכיל יסודות אלוהיים ויסודות בהמיים. הרעיון הזה מוכר לרבים מאתנו מספר היסוד של חסידות חב"ד, התניא. אך יש הבדל גדול בין גישת התניא לזו של הספרא דצניעותא. לפי התניא, בתוך האדם מתחוללת מלחמה תמידית בין שני הכוחות הללו,

פרשת נשא: הטוב, הרע והמכוער

הטוב, הרע והמכוער הוא סרט פולחן, שהפך את קלינט איסטווד לכוכב-על. שמו של הסרט יכול היה להתאים גם לפרשתנו שבה אנו פוגשים מגוון עשיר וציורי של דמויות – מצורע, גנב, נואפת, נזיר, נזירה וכהנים. למרות השוני בין הדמויות, יש דבר מה משותף ביניהן, המקשר בין רצף הופעתן. בעוד פרשת במדבר עסקה במבנה של המחנה – המשכן במרכז ומסביבו העם – פרשת נשא עוסקת בחיים היומיומיים במחנה, כאשר היחס אל הדמויות השונות נובע מהתפיסה שאלוהים

פרשת מסעי: דמו של כהן הגדול

רצח הוא ללא ספק התגלמות הרוע האולטימטיבי. רצח בדם קר ורצח מחמת רשלנות מעוררים אצלנו רגשות זעם עמוקים, ואנו מצפים שהצדק ייעשה והרוצח יבוא על עונשו. אך כאשר מדובר באדם שהרג אדם בשוגג, לעתים מתחלף הכעס כלפי הרוצח באמפתיה על כך שחייו לעולם לא יחזרו להיות כפי שהיו. האמפתיה נובעת לא מעט מהתחושה שגם לנו זה עלול היה לקרות, שבלי להתכוון אנו עלולים חלילה לפגוע באדם אחר. פרשת מסעי עוסקת ביחס של התורה לאדם שהרג בשוגג, ופותחת צוהר לחשיבה על האחריות שלנו למעשינו, גם כאשר הם לא נעשו בזדון.