פרשת בהר-בחוקתי: 'מה עניין שמיטה לצ'יף סיאטל'

בשנת 1854 ניסה הממשל האמריקני לשכנע את צ'יף סיאטל, מנהיג השבט האינדיאני דאוומיש, למכור לו את אדמת השבט. סיאטל הגיב להצעה בנאום שנשא בחודש מרס של אותה שנה. תוכנו המדויק של אותו נאום אינו ידוע, בין השאר משום שהוא נישא בשפת הלושוטסייד (Lushootseed), שפה שלא הייתה מוכרת ללבנים. על פי אחת המסורות נימק הצ'יף את הסתייגותו מן העסקה בטענה ש"הארץ אינה שייכת לבני האדם, בני האדם שייכים לה''. בעיני הצ'יף הארץ כולה קדושה. האדמה היא האם, רוחות השמים מעניקות לנו את רוח החיים, ובמותנו אנו משיבים להן את רוחנו

פרשת אמור: קוסמוס והיסטוריה

שתי תפיסות זמן

 

מרצ'ה אליאדה, מגדולי חוקרי הדתות של המאה הקודמת, עימת בין שתי גישות שונות ביחס לתפיסת הזמן: התפיסה הקוסמולוגית והתפיסה ההיסטורית.

על פי התפיסה הקוסמולוגית, הזמן מעגלי: מה שהיה הוא שיהיה. תנועת הזמן היא לאחור, חזרה להוויה הבראשיתית של העולם. תפיסה זו נעוצה בין היתר בהתבוננות בעולם הטבע: הטבע חוזר על עצמו כל שנה – באביב עולם הצומח מלבלב, במהלך השנה הצמחייה נעלמת ובאביב הבא הכול צומח שוב, מחדש. כנגד תפיסה זו, הרווחת בעולם הפאגני, מעמיד אליאדה את התפיסה ההיסטורית שאותה

פרשת קדושים: אמנות האהבה

אוהב או אהוב?

 

העיקרון המרכזי בתורה, לדעת רבי עקיבא (ספרא קדושים פרשה ב), הוא אהבת הזולת: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט יח). אך נדמה שמשאלת הלב של רובנו הפוכה: אנו רוצים שהזולת יאהב אותנו. דרכו של רבי עקיבא, כפי שעולה גם מסיפור קצר של הרמן הסה, היא הדרך אל האושר.

מעשה באישה בהיריון שהלכה לצדיק כדי לבקש ברכה לעובר שברחמה. הצדיק הבטיח לאישה שיברך אותה בכל ברכה שתרצה, והיא ביקשה שהצדיק יברך את בנה שכל מכריו יאהבו אותו.

פרשת מצורע: מביוגרפיה לביולוגיה

מצורע-מוציא רע

 

מסיפורה של מרים, שלקתה בצרעת כאשר דיברה סרה במשה (במדבר יב א–טז), לומד המדרש שמחלת הצרעת היא עונש על חטא לשון הרע (תנחומא מצורע ו). את המילה 'מצורע' מפרש המדרש כ'מוציא רע' (ויקרא רבה פרשה טז, א) – אדם המדבר רעות על הזולת. ידידי יהושע הופמן מציין, על בסיס פירוש הכלי יקר, שאפשר לראות בביטוי 'מוציא רע' לא רק תיאור של החטא, אלא גם של העונש. מי שמדבר רע על אחרים הוא בראש ובראשונה אדם שרואה את הרע באחרים, עדות לכך שבו עצמו קיים רוע מסוים שהצרעת חושפת אותו. ה'מוציא רע'