פרשת תרומה: תיאטרון הבובות של אלוהים

פרשת תרומה פותחת בפסוק: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ..." (שמות כה ב).

דרשה קבלית עתיקה מציעה פרשנות נועזת לפסוק. על דרך הפשט נראה שיש כאן ציווי לתרום לבניין המשכן, אך מדוע נקט הפסוק לשון "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" ולא 'ויתנו לי תרומה'? ספר הבהיר מפרש שאלוהים אינו דורש מהאדם לתת אלא לקחת. אלוהים אומר לאדם 'ויקחו לי', כלומר קחו אותי, ותעשו אתי 'תרומה', תרוממו אותי למעלה. ביכולתו של האדם להשפיע על האלוהים. בלשונו של

פרשת פקודי: מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?

"מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? את אותם הדברים אבל לאט", שר אריק איינשטיין.

בוקר, אוויר טרי, אור צלול, תקווה להתחלה חדשה. על פי ההלכה, הבוקר נפתח בנטילת ידיים – יציקת מים על שתי כפות הידיים לסירוגין. מקורו של טקס זה בהתקדשות של הכהנים בבית המקדש.[1] התבוננות בטקס של הכהנים מאירה לנו את משמעותו לחיי היום-יום שלנו.

מדי בוקר רחצו הכהנים את ידיהם

פרשת ויקהל: שבת כאן ועכשיו

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' (שמות לה ב).

 

שינה והתעוררות

אם החיפוש הרוחני נועד לעורר את האדם, מכאן שהמציאות הרוחנית הרווחת היא שהאדם חי את חייו בעודו ישן. שינה, במובן הזה, פירושה היעדר מודעות לחיים, שנובע במידה רבה מנדידת המודעות אל העבר או אל העתיד, במחשבות על מה שהיה ועל מה שעתיד להיות. רק כשאדם מצליח להתרכז ולהיות נוכח בהווה, הוא זוכה 'להתעורר'.

פרשת כי תשא: שאלות על אלוהים

הביטוי 'חוזר בשאלה', והביטוי ההפוך לו, 'חוזר בתשובה', מעמידים את ההבדל בין האדם המאמין לאדם שאינו מאמין כהבדל בין איש השאלות לאיש התשובות. המילה 'תשובה' בביטוי 'חוזר בתשובה' מתפרשת לא על פי הוראתה המקורית, 'שוב' (return), אלא על פי הוראתה המאוחרת יותר, 'תירוץ' (answer). בעל תשובה, אם כן, אינו עוד אדם ששב לאלוהיו אלא אדם המתיימר לדעת את התשובות לשאלות על אודות היקום. אך על פי הזוהר הקדוש (בראשית א ע"ב) האמונה באלוהים לעולם כרוכה בשאלות שאין להן פתרון, ועל כך מורה השם 'אלוהים' עצמו. המילה

פרשת תצוה: יבוא קול ויכפר על הקול

הבגדים עושים את האדם

 

הפתגם הידוע של מרק טווין, "הבגדים עושים את האדם", משקף את ההבנה שהבגדים שאנו לובשים מעידים על מעמדנו הציבורי ועל השתייכותנו החברתית, ואף משפיעים על המודעות העצמית שלנו. פרשת תצוה מתארת את הבגדים המיוחדים שלבשו הכהנים בעת עבודתם במשכן. על פי המדרש, "כשם שהקרבנות מכפרין כך הבגדים מכפרין" (ויקרא רבה פרשה י, ו). הקרבנות מכפרים מעצם העשייה והנתינה הכרוכות בהם, אך כיצד יכולה לבישת הבגדים לכפר? אם הלבוש הופך להיות חלק מזהותו של האדם, נוכל להסיק שיש כפרה שאינה תלויה בעשייה

פרשת משפטים: למי מגיע צדק?

"כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק". בניגוד להתרשמות של מוקי, התורה דווקא מדברת על צדק. מיקומה של פרשת משפטים, המוקדשת לערכי הצדק והמוסר, מלמד על חשיבותו של הנושא ועל מרכזיותו.

פרשת יתרו הסתיימה במעמד הר סיני, ההתגלות המשמעותית ביותר של אלוהים בתולדות העולם. מיד לאחר מכן, בפרשת משפטים, מפרטת התורה חלק מן המצוות שנאמרו בסיני, ובוחרת להדגיש דווקא את אלו הנוגעות לצדקה ומשפט. רש"י מוצא בסמיכות הפרשיות ביטוי להֱיות "הדין יושב ברומו של עולם, שהרי לעשרת הדברות סְמכו הכתוב דכתיב 'וְאֵלֶּה