פרשת נשא: הטוב, הרע והמכוער

הטוב, הרע והמכוער הוא סרט פולחן, שהפך את קלינט איסטווד לכוכב-על. שמו של הסרט יכול היה להתאים גם לפרשתנו שבה אנו פוגשים מגוון עשיר וציורי של דמויות – מצורע, גנב, נואפת, נזיר, נזירה וכהנים. למרות השוני בין הדמויות, יש דבר מה משותף ביניהן, המקשר בין רצף הופעתן. בעוד פרשת במדבר עסקה במבנה של המחנה – המשכן במרכז ומסביבו העם – פרשת נשא עוסקת בחיים היומיומיים במחנה, כאשר היחס אל הדמויות השונות נובע מהתפיסה שאלוהים

פרשת מסעי: דמו של כהן הגדול

רצח הוא ללא ספק התגלמות הרוע האולטימטיבי. רצח בדם קר ורצח מחמת רשלנות מעוררים אצלנו רגשות זעם עמוקים, ואנו מצפים שהצדק ייעשה והרוצח יבוא על עונשו. אך כאשר מדובר באדם שהרג אדם בשוגג, לעתים מתחלף הכעס כלפי הרוצח באמפתיה על כך שחייו לעולם לא יחזרו להיות כפי שהיו. האמפתיה נובעת לא מעט מהתחושה שגם לנו זה עלול היה לקרות, שבלי להתכוון אנו עלולים חלילה לפגוע באדם אחר. פרשת מסעי עוסקת ביחס של התורה לאדם שהרג בשוגג, ופותחת צוהר לחשיבה על האחריות שלנו למעשינו, גם כאשר הם לא נעשו בזדון.

פרשת מטות: חניכה רוחנית במדבר

בפרשת מטות יוצאים בני ישראל מהמדבר. כשהמסע מגיע לגבולותיה של ארץ ישראל, נחלת שבטי ראובן וגד, מסתיים פרק החניכה של עם ישראל. רבות דובר על חטאי העם בתקופת הנדודים, אולם תקופת המדבר בתולדות עם ישראל הצמיחה גם בגרות רוחנית. ניתן להבין זאת בנקל אם נתבונן במסעות רוחניים של אנשים בני זמננו, שעוברים דרך מקומות ואתרים המיועדים לצמיחה רוחנית. כזה הוא סיפורו של הרב דוד זלר.

פרשת פנחס: עיין ערך התמדה

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט יח) – זה כלל גדול בתורה, אומר רבי עקיבא (ספרא קדושים ב, ד). פחות מוכרת היא דעתו של רבי שמעון בן פזי (המדרש מובא בהקדמה לעין יעקב), הגורס שיסוד התורה הוא הפסוק מפרשת פנחס העוסק בקרבן התמיד, "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם" (במדבר כח ד).

פרשת בלק: עם לבדד ישכון

 

"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג ט).

המילים הללו של בלעם מכוננות אצל רבים אמירה יסודית בכל הקשור ליחסים בין ישראל לכלל האנושות. במבט ראשון נראה שבין ישראל לשאר העמים שוררים יחסי ניכור והיבדלות, כאילו הבידוד של ישראל בזירה הבינלאומית – ואולי גם האנטישמיות בכללותה – הם גזרת גורל. אכן, מצוות התורה יוצרות בידול מסוים. הקפדה על כשרות ושבת מקשה על האכילה והבילוי עם מי שאינו יהודי ויוצרת תחושה של ריחוק ממנו. הדבר בא לידי ביטוי אפילו בעברית המדוברת: העולם שלנו

פרשת חקת: המטה והדיבור

חטאו של משה

 

הסוף קרב. ארבעים השנים שנגזרו על ישראל להיטלטל במדבר באות אל קצן. אפשר לדמיין את ההתרגשות של משה, רגע לפני שיאו של התהליך שבו החל בו לפני עשרות שנים – ההליכה לקראת הארץ המובטחת, ארץ זבת חלב ודבש.

אולם חלומו של משה נגוז פעם נוספת, לתמיד. פרשת חקת מספרת על רגע אחד שבגללו נגזר על משה למות במדבר.

אחרי שעם ישראל שב ומתלונן על