שכנות ושותפות (בבא בתרא פרק א)

 

הפרק הראשון של מסכת בבא בתרא עוסק במערכות יחסים בין שכנים. מתוך כך הוא מתמודד עם שאלת נשיאה בנטל משותף על ידי השכנים, ומציע פתרונות לבעיות של ספקות בעלות שעלולות להתעורר כתוצאה מן החיים המשותפים. התפיסה היסודית העולה מן המשניות היא שמציאות חיים של שכנות יוצרת מערכת יחסים שהופכת את השכנים למעין שותפים. מתוך תפיסה זו, ההתמודדות עם בעיות ביחסים בין שכנים שונה באופן מהותי מן ההתמודדות במקרה של שני בעלי דין זרים זה לזה.

שור או מר שור? (בבא קמא א, א)

אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִים, הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר לֹא הֲרֵי הַשּׁוֹר כַּהֲרֵי הַמַּבְעֶה, וְלֹא הֲרֵי הַמַּבְעֶה כַּהֲרֵי הַשּׁוֹר. וְלֹא זֶה וָזֶה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוּחַ חַיִּים, כַּהֲרֵי הָאֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. וְלֹא זֶה וָזֶה, שֶׁדַּרְכָּן לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק, כַּהֲרֵי הַבּוֹר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ. וּכְשֶׁהִזִּיק, חָב הַמַּזִּיק לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק

נשמת המשנה בבא מציעא א:א - שניים אוחזין בטלית

שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ,

זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי,

זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ,

וְיַחֲלֹקוּ

נשמת המשנה בבא בתרא ב' - מחלוקת ר' יוסי ורבנן בנזקי שכנים


מַרְחִיקִין אֶת הַמִשְׁרָה1 מִן הַיָרָק2

וְאֶת הַכְּרִישִׁין מִן הַבְּצָלִים,

וְאֶת הַחַרְדָּל מִן הַדְּבוֹרִים.

רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בַּחַרְדָּל:


 

בין כל שכניםאנשים פרטיים, רשויות מוניציפליות ואפילו מדינותיש מתחים סביב שאלת הגבולות. גם כאשר הגבולות רשומים או מוסכמים על כל הצדדים ישנן פעולות המתבצעת בתוך השטח של השכן האחד ועלולות לגרום נזק אצל השכן האחר. אלו המקרים שמשנתנו עוסקת בהם; לא במקרה של

נשמת המשנה סנהדרין ב' - בין מלך לשופט

הפרקים הראשונים של מסכת סנהדרין עוסקים בשופטים ובבתי דין. הפרק הראשון מפרט את שלושת סוגי ההרכבים של בתי דיןשלושה, עשרים ושלושה או שבעים ואחד. החל מהפרק השלישי המשנה עוסקת בהלכות הנוגעות לדרכי הפעולה של מערכת המשפט ולסדרי הדין. המשנה הפותחת את הפרק הזה היא מעין פרשנות למשנה הפותחת את פרק א: "דיני ממונות בשלשה. זה בורר לו אחד, וזה בורר לו אחד, ושניהם בוררין להן עוד אחד" (סנהדרין ג, א).